אירועי השבעה באוקטובר יצרו אדוות שונות בחברה הישראלית, שאת השפעותיהן נדע רק בעוד כמה שנים. אחת ההשפעות שכבר נמדדו היא מידת החיבור למשפחה ולשרשרת הדורות היהודית. לפי מחקר שנערך על ידי ארגון צהר, 67% מהישראלים מרגישים מחוברים יותר למשפחה בעקבות המלחמה, 60% מרגישים חיבור גדול יותר לשרשרת הדורות היהודית ו-58% היו רוצים ללמוד יותר על ההיסטוריה והמסורת היהודיות.
חני גנוד, מנהלת אגף בר ובת מצווה בארגון צהר, המעניק שירות ליווי פרטני של משפחות לקראת בר מצווה הכולל שמונה מפגשים בבית המשפחה, מרגישה את זה היטב בשטח. "בשבוע הראשון אחרי השבעה באוקטובר היה הלם כללי, מטבע הדברים. אבל אחר כך לא זו בלבד שמשפחות חזרו לפנות אלינו, אלא שאנחנו גם חווים עלייה משמעותית ומתמשכת בפניות אלינו".
"רוב המדריכים גויסו, שלושה מהם נפלו בקרבות"
שוחחנו עם חני כדי להבין מה הופך את בר המצווה לטקס משמעותי כל כך, כיצד מצליחה המחלקה לספק מענה לביקוש הגובר למרות שרוב מדריכי בר המצווה שירתו או עדיין משרתים תקופות ממושכות במילואים מאז השבעה באוקטובר, וגם לקבל כמה טיפים להכנות לקראת בר המצווה, ממי שליוותה כבר אלפי משפחות בדרך לאירוע המרגש.
איך את מסבירה את העלייה בהתעניינות בבר מצוות בתקופת מלחמה?
"כפי שראינו במחקר שעשינו, התקופה הזאת מגבירה את הצורך של משפחות חילוניות ומסורתיות להתחבר ליהדות, וזה מובן. יכול להיות שמשפחות המתלבטות לגבי סוג הטקס המתאים להן רוצות לבחור דווקא עכשיו בטקס שיעצים את החיבור לזהות היהודית שלהן, ואני מדגישה: יעצים את החיבור לזהות. אנחנו לא רוצים לשנות אף משפחה, אלא רק לסייע לה להשתמש בבר המצווה כדי לחבר את הנער ואת המשפחה כולה לזהות, לשרשרת הדורות ולמסורת".
אגף הבר מצוות בארגון צהר הוקם לפני כעשור, בשנת 2015. "ארגון צהר עצמו הוקם אחרי רצח רבין, כיוזמה של רבנים ציוניים לפעול לאיחוי הקרע שנוצר אז בעם בין דתיים וחילונים. בתחילת הדרך התמקד הארגון בארגון חתונות, מתוך שאיפה לערוך אותן על פי ההלכה אבל באווירה מכילה, מסבירה, לא כופה וכן מאירת עיניים. לאחר שנים, הרבה מהזוגות שהתחתנו אצלנו בעבר זכרו את החוויה הטובה שהייתה להם ופנו אלינו כשהבן הגיע לגיל 13, בבקשה לערוך אצלנו גם את טקס בר המצווה, והרמנו את הכפפה", אומרת חני, שליוותה את תהליך ההקמה של אגף הבר מצוות ומנהלת אותו עד היום.
מה השתנה מבחינתכם בעקבות המלחמה?
"נאלצנו להכניס הרבה שינויים בתהליך ההדרכה שלנו לקראת העלייה לתורה ובטקסים עצמם; לא רק בגלל שההנחיות של פיקוד העורף השתנו לכל אורך השנה האחרונה, ולא תמיד היה אישור התכנסות לטקס בבית הכנסת, אלא גם משום שהיו משפחות של מפונים שלא יכלו לחגוג בביתן, והרבה מאוד מהמדריכים שלנו היו ועדיין מגויסים".
מה קורה במצב כזה, כשהמדריך מגויס למילואים?
"בתחילת המלחמה נוצר מחסור ממשי במדריכים כי הרבה מהם גויסו, אז רתמנו את המדריכים שלא גויסו למשימה, שכרנו להם רכבים כדי שיוכלו לנסוע ברחבי הארץ ולמלא את מקומם של האחרים, והם באמת עשו את הלא ייאמן והצליחו להשלים את הפערים. המדריכים שלנו, שהם צעירים חדורי רוח נתינה, הם הסיבה שהאגף מצליח כל כך, ולכן אנחנו משקיעים גם בהכשרה שלהם וגם בליווי שלהם לאחר מכן".
היו גם מדריכים שנפלו בקרבות?
"כן. לצערי, שלושה מהמדריכים שלנו נפלו. במקרה אחד, אחרי שהמדריך נפל, ההורים של הנער שלמד אצלו באו לנחם את משפחת המדריך, וסיפרו להוריו על הקשר המיוחד שנוצר בינו לבין בנם. לאחר תקופה, מדריך אחר השלים את הליווי, והורי המדריך שנפל השתתפו באירוע העלייה לתורה של אותו נער. אלה רגעים מאוד מרגשים עבורי, כי חוץ מהמטרה לאפשר למשפחות לא דתיות להתחבר בנועם לזהות יהודית, אנחנו בצהר מאוד רוצים לראות חברה מאוחדת".
חיבור משפחתי: כשהבן, האב והסבא חגגו שלושתם בר מצווה
חני מספרת על טקסים רבים שנדחו עד שאבא, למשל, יחזור הביתה מהלחימה, ועל מדריכים שמגיעים לטקס ישר מהצבא, על מדים ועם נשק. "הוספנו לטקסים את התפילה לשלום המדינה ואת התפילה להחזרת החטופים, אבל גם בלי שנשנה את הטקס – הטקסים בתקופה הזאת הם אחרים".
במה הטקסים בתקופה הזו שונים?
"חלק מהטקסים עברו לזום. קורה לדוגמה שמשפחות המתגוררות בחו"ל לא יכולות להגיע ארצה בגלל המלחמה. קורה גם שיש למשפחות קרבה להרוג או לחטוף ואז הנוכחות של המלחמה מאוד מורגשת גם בלי שהטקס משתנה. משפחות מתארות את הטקס כאי של שפיות בתקופה הזאת".
איך טקס בר המצווה משפיע על המשפחה?
"אנחנו מאמינים שבר המצווה היא הזדמנות לכל המשפחה להתקרב ולהתגבש, דווקא בגיל שבו נערים בדרך כלל מתחילים להתרחק. לפעמים המדריכים מציעים למשפחה להזמין את סבא וסבתא, שואלים אותם איזה מנהגים היו אצלם ועושים חיבור לשרשרת הדורות ולמסורת המשפחתית. קרה ששמענו מהאבא שמשפחת הסבא הייתה מתפללת בכל פעם במקום אחר ברוסיה, כדי שלא יעלו עליהם, כך שהסבא לא היה יכול לעלות לתורה כנער, ובסופו של דבר הוא ובנו והצטרפו לנכד, ועלו לתורה יחד, שלושה דורות – הנכד, האבא והסבא".
חלק מהקשרים שמתפתחים בין המדריכים לתלמידים נמשכים גם אחרי העלייה לתורה. "יש לנו מדריך שבכל שנה הולך לחלק משלוחי מנות בפורים לנערים שהוא ליווה. מדריכים אחרים מזמינים לקריאת מגילה אצלם בבית, להדלקת נרות חנוכה, לסוכה, ויש גם משפחות ששומרות על קשר עם המדריך ומתקשרות אליו לברר מה עושים, למשל, כשסבא נפטר".
"היהדות היא של כולם"
מהי הייחודיות בבר-מצוות של צהר?
"המדריכים שלנו הם חובשי כיפות סרוגות בוגרי צבא, שעוברים הכשרה ייעודית ארוכה ומשמעותית, ומגיעים לבית המשפחה לשמונה מפגשי הדרכה. המפגשים מבוססים על תוכנית מקורית שבנינו ושמטרתה להפוך את הלימוד למעניין עבור הנערים. המדריכים נוטלים אחריות על כל התהליך, עד שהילד עולה לתורה בבית הכנסת. המדריכים שלנו צעירים, מדברים בשפה של הנער, ומוכוונים לקשר אישי ולתכנים שיעניינו את הנער. אנחנו רואים במשובים ובשיחות עם המשפחות שיש חיבור מאוד טוב בין הנערים למדריכים".
עד כמה ההורים ממעורבים בתהליך?
"בעינינו בר מצווה היא הזדמנות משפחתית להתחבר ולכן המפגשים נערכים בבית הנער, וההורים מוזמנים להיות חלק מהתהליך. המשפחות גם יכולות להשפיע על התוכן של הטקס ולבנות את תהליך הלימוד עם הדגשים שלהן, וגם לערוך התאמות מסוימות בטקס שיתאימו לחזון שלהן ולערכים שלהן".
אתם עובדים גם עם משפחות דתיות?
"אנחנו מלווים מדי שנה כ-1,000 משפחות, שכולן חילוניות או מסורתיות. עבור חלק מהמשפחות בר מצווה יכולה להיות משהו שנראה מהצד מפחיד או מרוחק: איך מתנהגים בבית כנסת, איך ללמד את הילד לקרוא בתורה או להניח תפילין, אילו תפקידים לתת לבני המשפחה ואיך בכלל לסגור את העניין מול בית כנסת. אנחנו רואים בזה הזדמנות לא רק להפיג חששות ולסייע בהכנות לטקס, אלא גם להתחבר לשורשים ולזהות היהודית, לשוחח על אחריות ובגרות וכדומה".
יש משפחות שחוששות מ"החזרה בתשובה" בתהליך?
"זה חשש שלפעמים עולה, והאמת היא שזה בכלל לא חלק מהאג'נדה של ארגון צהר. המטרה שלנו היא שהנער והמשפחה יעברו חוויה מחברת שתיזכר אצלם כחוויה טובה ומקרבת שתתאים לאורח החיים שלהם. היהדות היא של כולם, לא רק של הדתיים. המשימה הגדולה שלנו היא להיות רלוונטיים ולדבר בשפה המתאימה למשפחה".
ובכל זאת, קרה לכם שנער חזר בתשובה בעקבות התהליך?
"לא, אבל יש פה ושם מקרים שבהם הנער מתחיל להתעניין יותר ולחפש עוד מידע. במקרה כזה, אנחנו מייד פונים להורים, ונותנים להם להחליט מה לעשות. כאמור, המטרה היחידה שלנו היא חיבור לזהות היהודית, למורשת ולשרשרת הדורות. אין בעינינו משהו משמח יותר מחיבור של הנער לסבים ולסבתות, לסיפורים המשפחתיים, ומהחיבור הטבעי הזה של נערים יהודים לזהות שלהם".
מהו הסיפוק הכי גדול בתפקיד שלך?
"לקרוא את המשובים של המשפחות. חלק מהמשפחות מתלבטות, ולא בטוחות שהילד ירצה או יצליח לעבור את התהליך בצורה טובה. לשמוע את ההתלבטויות האלה, ואחר כך לקרוא את המשוב שבו הם כותבים כמה הארוע היה מרגש, נותן תחושה שעשינו משהו משמעותי לכולם. אני מודה שכאשר זה קורה עם משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, זה סיפוק מיוחד".
לסיום, יש לך טיפ מעשי למשפחות ששוקלות אם להתחיל תהליך ליווי לבר מצווה?
"כן. תתחילו בזמן. מומלץ לפנות אלינו כחצי שנה לפחות לפני המאורע. זה מאפשר לנו למצוא את המדריך הכי מתאים למשפחה, ומאפשר למדריך עצמו לסייע למשפחה באופן מיטבי ובלי לחץ של הנער לקראת הטקס".
קרדיט תמונה ראשית: ענת טרוקמן
