בר מצווה: להתחבר למשפחה ולזהות 

"אני אפילו לא יודעת אם הוא יסכים לצאת מהחדר כדי לפגוש אותך". אלה המילים הראשונות ששמע איתמר, מדריך בר מצווה של ארגון צהר, מאימו של נער לפני פגישתם הראשונה. בירור העלה שהסירוב לצאת מהחדר לא קשור דווקא לטקס: "שום דבר הוא לא רוצה, הוא לא מרים את הראש מהמחשב".

איתמר רזיאל, מדריך ותיק שהחל ללוות נערים לבר המצווה עוד בצעירותו, לקח על עצמו את האתגר. "אכן, בפגישה הראשונה הוא לא רצה לצאת מהחדר", סיפר לנו איתמר, "אבל עם הזמן, בתהליכי משחק ודיבור בגובה העיניים, התחברנו והגענו לעומקים של שיחה. התברר שהוא דווקא מאוד מתרגש לקראת בר המצווה, אבל מרגיש בודד. הוא שיתף אותי שאין לו חברים, ושהוא מתקשה להיפתח לילדים אחרים". במקרים כאלה, מבהיר איתמר, ההכנה לבר המצווה אינה המטרה, אלא האמצעי: "המטרה שלי הייתה ליצור איתו קשר, ולעזור לו לפתח ביטחון בתקשורת שלו עם חברים בני גילו, וגם לקרב אותו להורים. להוציא אותו לחיים".

מה הקשר

"אני לא בא להעביר חומר. אני בא לבנות קשר"

איתמר ממש אינו היחיד שבאמתחתו סיפורים כאלה. בין מאות מדריכי בר המצווה של ארגון צהר תוכלו למצוא סיפורים דומים, שכולם מעידים על רצון לראות את הילד ולבנות איתו קשר משמעותי. "כל ילד בגיל הזה רוצה אוזן קשבת", אומר לאקיאלו בזזו, מדריך בר מצווה נוסף של ארגון צהר. "תחום העיסוק המקצועי שלי הוא עבודה עם נוער בסיכון, אבל כל ילד, גם מהמשפחות הכי טובות, שמח לבנות קשר עם מבוגר שהוא גם חבר טוב שאפשר לדבר איתו. זה הרבה מעבר לחגיגת בר המצווה עצמה".

ואכן, על אף שתוכנית הליווי של מדריכי בר המצווה היא מאוד מובנית ומסודרת, וכוללת שמונה פגישות עם נושאי לימוד ברורים, יש בה הרבה גמישות ואפשרויות התאמה לכל ילד ולכל משפחה. ההתאמות בתוכנית מתבצעות בשיתוף ההורים והילד, ולשם כך נדרשת מיומנות ומודעות חינוכית להבנת אופיו של כל ילד. "יש ילדים שאני רוצה שיתאמצו וירגישו שהם עמדו באתגר שנראה להם מראש קשה מאוד", מסביר בנימין טויבר, שליווה כבר למעלה מ-100 משפחות לקראת בר המצווה. "לעומת זאת, יש ילדים שמתאים להם יותר ברגוע, ופחות דחיפה לאתגר. אני לא בא רק להעביר חומר, אלא לבנות קשר".

"כל ילד הוא עולם ומלואו"

מתוך הקשר שבונה המדריך עם הילד, הוא מצליח להבין אילו חלקים מעסיקים אותו במיוחד, ממה הוא חושש ובמה הוא מתעניין. את רוב הילדים, כך מעידים המדריכים שלנו, מעסיק דבר אחד: לא המיקום, לא רשימת המוזמנים וגם לא האוכל. את רוב הילדים מעסיקים קודם כול הפרטים הטכניים: הם רוצים להיות בטוחים שהניחו נכון את התפילין, שלא טעו בקריאת התורה, ושיצליחו לעמוד מול כל האורחים בלי להתבלבל.

"הקשיים הם קודם כול פדגוגיים, ומשותפים לכל המגזרים", אומר אבינועם סבתו, מדריך שליווה גם משפחות דתיות וגם משפחות שאינן דתיות. "יש ילדים עם הפרעות למידה כאלה ואחרות, מה שמקשה על למידת התכנים, ויש כאלה שיותר קשה להם ללמוד דווקא את המנגינה של הקריאה. צריך להתאים את התכנים לא רק לתחומי העניין של הילד, אלא גם בהתאם לאתגרים שלו ולקצב שלו – למשל לראות מתי הילד לא מצליח לקלוט יותר, ולעשות הפסקה, לדבר איתו על מה שמעניין אותו".

"כמעט לכל הילדים זה היה יותר קל משהם חשבו", מבטיח בנימין ומוסיף: "אבל חשוב גם להרגיע. אני מסביר לילד שזה לא משנה – גם אם תזייף, רוב הפעמים גם ככה אף אחד לא יֵדע אם טעית במנגינה. גם את הטקסט אפשר להתאים לילד. אנחנו מתחילים מהחלק הקצר ביותר, וממשיכים לקריאה ארוכה יותר רק אם הילד מרגיש בטוח ואפשר להספיק ללמוד עוד".

"עבדנו כבר עם אלפי נערים", מספרת חני גנוד, מנהלת אגף בני מצווה בארגון צהר. "כל ילד הוא עולם ומלואו, ומאחורי כל משפחה שאנחנו מלווים יש סיפור מרגש, אבל יש מקרים שמרגשים אותנו במיוחד, כמו למשל ליווי ילדים עם צרכים מיוחדים". לרוני וויסמן, מדריך בר מצווה נוסף מהארגון, יש דוגמה למקרה כזה: "יצא לי להדריך שני ילדים עם צרכים מיוחדים בתפקוד נמוך. מהר מאוד הבנתי שחלק מהתכנים לא רלוונטיים, אבל לא ויתרתי. התאמנו את האירוע ליכולות, הם התעטפו בטלית והניחו תפילין, והאירוע הפך למאוד משמעותי ומרגש למשפחה כולה".

הכל נשאר במשפחה

אנחנו תמיד שואלים את ההורים: "למה חשוב לכם לציין את בר המצווה?"

התאמת תהליך הליווי מתבצעת לא רק לילד החוגג, אלא באופן משפחתי, בעיקר מול הוריו. "ההגעה לגיל 13 מעוררת במשפחה כולה שאלות על המסורת והזהות היהודית שלה", מבהירה חני גנוד. "כאשר מתקרבים לגיל 13, ועולה השאלה על האופן שבו יצוין התאריך, ההורים וגם הסבים והסבתות עוסקים מחדש בקשר שלהם למסורת, לעם, ולסיפור האישי והמשפחתי שלהם".

ואכן, כפי שכל ילד הוא עולם ומלואו, כך גם כל משפחה מגיעה לתהליך ממקום אחר. יש משפחות שבהן קיום טקס בר המצווה המסורתי הוא מובן מאליו, יש משפחות שבהן הוא חשוב רק לאחד ההורים או הסבים, ובחלק מהמקרים עורכים את הטקס כי הילד מבקש, בין אם כיוון שהוא עצמו מרגיש צורך, או בין אם חבריו חוגגים והוא לא רוצה להיות שונה.

"במפגש הראשון אני תמיד שואל למה עושים בר מצווה, ממי הרצון הזה הגיע", מספר בנימין המדריך. "ההכשרה שאנחנו מקבלים היא מקיפה, ויש גם תוכנית מסודרת בת שמונה מפגשים שכל אחד מהם מוקדש לנושא אחר, אבל אחרי שאני מציג למשפחה את מהלך המפגשים, ומסביר בדיוק מה יהיה בכל פגישה, אפשר לבצע שינויים בהתאם לצרכים של אותה משפחה ולציפיות שלה מהטקס".

"אני מגיע קודם כל בשביל ההורים. אני שליח שלהם"

איתמר, למשל, מספר על משפחה של עולים מברית המועצות לשעבר, בעלת זיקה מיוחדת למסורת. "כבר במפגש הראשון היה ברור לי שחשוב להם מאוד שאני אדבר איתו על המסורת. כאשר דיברנו על כך, עלה שמי שקנה את התפילין לקראת הטקס הוא הסבא. היה לי ברור שבמקרה כזה צריך, כחלק מהתוכנית, לעשות פגישה משמעותית עם הסבא והסבתא. הילד הכין שאלות מראש על המשפחה, על סיפור העלייה לישראל ועל החיים שלפניה, והיה מפגש מאוד מאוד מרגש, גם לילד וגם לסבא. באירוע עצמו העליתי גם את הסבא לתורה, והוא גם אמר קדיש על קרוביו וממש בכה מהתרגשות".

בחלק מהמקרים, יש גורמים בתוך המשפחה שמגיעים לתוכנית עם חששות לתכנים שלא תואמים את השקפת עולמם. כדי להפיג חששות כאלה, המדריכים מעלים את הנושא בעצמם מייד עם יצירת הקשר הראשוני עם המשפחה. "עוד בשיחת הטלפון לפני הפגישה הראשונה, אני שואל את ההורים אם יש נושאים שהם לא רוצים לדבר עליהם, וגם אם חשוב להם שאני אקדיש יותר מקום לפן מסוים בתהליך", מסביר איתמר. "אני מבהיר שאני מגיע קודם כול בשביל ההורים, ושהתהליך כולו נבנה לפיהם. כיוון שבעינינו טקס בר מצווה הוא קודם כול חיבור למשפחה, למסורת המשפחתית ולזהות היהודית, ההורים, האחים והאחיות מוזמנים להצטרף למפגשים שלנו, כמובן – אם הילד מסכים". ובכלל, המדריכים משתפים את ההורים בנעשה לכל אורך התהליך: "בסוף כל פגישה אני כותב להורים הודעה המסכמת מה למדנו באותו יום, איפה הילד צריך חיזוק ועידוד ומתי אפשר להתחיל לבקש ממנו להשמיע את הקריאה בלי שיובך מכך", מספר לאקיאלו ומסכם: "ההורים הם שותפים שלי לתהליך".

ארגז כלים לחיים: בר מצווה כטקס התבגרות ישראלי

"הגעה לגיל 13 היא רגע מיוחד, שאפשר למנף אותו לאירוע שייתן ביטחון וכלים לנער, ויחבר את המשפחה למסורת ולתרבות שלנו כעם", אומרת חני גנוד, מנהלת אגף בני מצווה בארגון צהר. "אבל חוץ מהחיבור הכל כך חשוב הזה, אנחנו מתרגשים לשמוע במשובים מהורים שמשתפים על האושר של הילד מהאירוע, על תגובות שהם קיבלו מהאורחים, ועל התהליך שהם עברו כמשפחה". כמה זמן לפני האירוע כדאי לברר על תהליך הליווי של ארגון צהר? לדברי חני, כחצי שנה לפני החגיגה זה זמן מצוין.